אחרי איראן: האם ארדואן הוא האתגר האסטרטגי הבא של ישראל?

ביום שלישי הקרוב נמל התעופה באנקרה צפוי ללבוש חג, במה שמסתמן כפארסה הדיפלומטית הגדולה של העשור.

32 ראשי מדינות וממשלות, בראשם נשיא ארה"ב טראמפ ומזכ"ל נאט"ו הנכנס מארק רוטה, ינחתו בטורקיה לקראת הפסגה הרשמית של הברית, לצד כ-6,000 אורחים רשמיים.

לקראת מפגן העוצמה הטורקי הזה, בכירי המערב ממשיכים להרעיף שבחים על אנקרה - ראש ממשלת קנדה הצהיר כי "טורקיה היא בת ברית חשובה להפליא בנאט"ו ושותפה אסטרטגית חיונית באזור", בעוד מזכ"ל נאט"ו היוצא, החמיא לה על כך ש"היא עומדת בחזית המאבק בטרור".

המשמעות ברורה-​בריסל ווושינגטון בוחרות להפגין עיוורון מוחלט כלפי חתירה טורקית שיטתית תחת ערכי המערב ותחת החזון האמריקני לסדר אזורי ועולמי חדש, ומקריבות את ערכיהן.

השבוע שעבר נפתח בחלון ראווה מטריד שחשף לרגע את כוחות "הסדר הישן", ובתוכם את המושך בשקט בחוטים: ראש ממשלת פקיסטן הודה באופן פומבי לטורקיה על תפקידה ה"תומך מאוד" בקידום ההסכם הדרמטי עם איראן.

כלומר, מדינה חברה בנאט"ו מתפקדת כקבלן ביצוע של ציר ההתנגדות. והמערב? המערב לא רק ששותק, אלא ממשיך לנהור אליה.

​בטור דעה מהדהד שפירסם בשבוע שעבר בניו יורק טיימס, הציב מנהיג האופוזיציה הטורקי המודח, אוזגור אוזל, כתב אישום חריף נגד משטרו של ארדואן, ולא פחות מכך נגד הדו פרצופיות של מדינות המערב. אוזל חשף כיצד המשטר יצר הפיכה שיפוטית דורסנית כדי להדיחו מראשות מפלגת ה-CHP, כחלק מרדיפה שיטתית שנועדה לנטרל כל איום על השלטון. הוא פנה ישירות לנאט"ו והזהיר כי עצימת העיניים של המערב מול חורבן הדמוקרטיה הטורקית, לצד העמקת התלות האסטרטגית של ארדואן ברוסיה (באמצעות הכור האזרחי החדש בטורקיה שבבעלות רוסית), הן סכנה חמורה ליציבות הגלובלית. הוא קרא למנהיגי המערב שלא להעניק לגיטימציה למשטר שרומס את ערכיהם הבסיסיים ביותר.

בדוח נוקב על טורקיה שפורסם ממד לאחרונה באיחוד האירופי, נקבע כי אנקרה מתרחקת באופן עקבי, מודע ובלתי הפיך מערכי הליבה של האיחוד. הדוח חשף תמונת מצב קודרת של רמיסת זכויות אדם, חסימת חופש הביטוי והנדסה שיטתית של מערכת המשפט נגד האופוזיציה הליברלית. וזהו בדיוק הפרדוקס האירופי בהתגלמותו: מצד אחד, דוחות רשמיים שמגדירים את טורקיה כרודנות אסלאמיסטית דורסנית, ומצד שני - אותם מנהיגים יצעדו בראשית יולי על השטיח האדום באנקרה.

• הגיע הזמן להביט במציאות כפי שהיא, ולהמחיש כיצד ארדואן "חופר מנהרות" תחת המערב:
• אכסניה קבועה לחמאס ומשטי טרור: בשבןע שעבר הצהירו רשמית באיסטנבול מארגני משטי סומוד, כי המשט מתארגן לצאת שוב לעבר חופי עזה לאחר "הפקת לקחים מבצעית". טורקיה עצמה, ממשיכה לשמש כבסיס האם הלוגיסטי, הפיננסית והמדיני של חמאס ושל יוזמות פרובוקטיביות של ציר ההתנגדות, תוך הענקת חסינות מוחלטת לפעילים על אדמתה.
• ​אחרי סומליה והנוכחות הטורקית הקבועה שם כולל גזל משאבי הטבע שלה, זרועותיו של ארדואן מגיעות כעת עד לדרום-מזרח אסיה. טורקיה תמכור למלזיה ספינת פיקוד ושליטה מתקדמת-זהו ניסיון טורקי מובהק להשיג דריסת רגל גיאו- אסטרטגית בנתיבי השיט הקריטיים של אסיה.
• לאחרונה התגלע ויכוח דיפלומטי חריף ורווי איומים בין טורקיה לצרפת סביב סוגיית קפריסין היוונית. טורקיה מבהירה למעשה כי אין לה שום כוונה לכבד את הריבונות האירופית במזרח הים התיכון, והיא מוכנה ללכת לעימות חזיתי מול חברות נאט"ו אחרות כדי לקדם את דוקטרינת "המולדת הכחולה" - השתלטות ימית שנועדה לחנוק את היכולת להניח צינורות נפט, גז וסיבים אופטיים מישראל ומהמפרץ לאירופה כחלק מחזון ה-IMEC האמריקני. לא ברור לפיכך, איך מדינה שבעימות עם מדינות נאט"ו אחרות, מארחת את פסגת הארגון.
• הזרוע הגרעינית של פוטין בים התיכון נמצאת בטורקיה: הפעלת יחידת הכוח הראשונה בכור הגרעיני האזרחי באקיו שבמחוז מרסין קרובה מתמיד. הכור נמצא בבעלות, מימון וניהול מלאים של ענקית האנרגיה הממשלתית הרוסית רוסאטום. מדינה חברה בנאט"ו מעניקה לפוטין נגישות גרעינית אזרחית לים התיכון והמערב מחריש.
• בניית "הציר הצפוני" לחסימת ה-IMEC: טורקיה מעמיקה את הקשרים הכלכליים והביטחוניים עם ארמניה וקזחסטן, ומנסה בכל דרך למצב את עצמה כגשר אנרגטי ולוגיסטי בלעדי בין מרכז אסיה לאירופה בשיתוף פעולה ישיר עם סין (פרויקט "החגורה והדרך"), במקביל לניסיון להסיט את מסילות הברזל צפונה ולעקוף את ישראל. זה כמובן נועד להתחרות אקטיבית במסדרון הכלכלי שמובילה ארה"ב.
• תעשיות הביטחון הטורקיות מנסות להציב אלטרנטיבה תחרותית, זולה ונטולת מגבלות פוליטיות בשווקים הגלובליים. משלחות אירופיות רשמיות לטורקיה (כמו המשלחת הבלגית בראשות המלכה) יצאו מגדרן לנוכח יצרנית הכטב"מים "בייקאר" וראש ממשלת בלגיה שביקר לאחרונה בטורקיה, הצהיר כי "אירופה כולה צריכה ללמוד מבייקאר".

את ​הצביעות האירופית ​היטיב להגדיר גורם ביטחוני בכיר באיחוד האירופי, שאמר לאחרונה בשיחה חושפנית עם הפיננשל טיימס:

​"האיחוד האירופי נמצא בעמדת פגיעות מורכבת. אנו ערים ללחץ שמופעל על האופוזיציה בטורקיה, אך אנו זקוקים לאנקרה כדי לבלום את זרמי ההגירה וכדי לאפשר את הנתיב הצפוני לאנרגיה. עם הפעלת הכור באקיו, טורקיה הופכת לשחקן אנרגיה שאסור לנו להסתכסך איתו. הדואליות שבה אנו מבקרים את מהלכיה הימיים או את יחסיה עם חמאס, אך מחבקים אותה בנאט"ו, היא כורח מציאות פוליטי שלא ניתן להתחמק ממנו."

• נכון לישראל להקים צוות ייעודי בכדי לנהל את המלחמה על הסדר האזורי החדש, בדגש לטורקיה. ובהקשר הזה גם בטורקיה.
• יש להמחיש בפני בירות אירופה כיצד ארדואן משתמש ברשתות המסגדים, המימון ואנשי הדת שלו כמנוף חתירה אידיאולוגי של האחים המוסלמים בלב היבשת.
• ​מהלך נגד ביולי - ועידת שיתוף פעולה אזורי ביוון: בעוד מנהיגי נאט"ו נוהרים לפארסה באנקרה בראשית יולי, על ישראל ליזום באותו החודש ממש ועידת פסגה אלטרנטיבית לשיתוף פעולה אזורי, שתתקיים ביוון. בוועידה זו יתלכדו כל המדינות והחברות הכלכליות באירופה ובאגן הים התיכון המבקשות לקחת חלק ולהניב רווחים ממסדרון ה-IMEC הכלכלי והאנרגטי.
• בהמשך ישיר לחנוכתו הרשמית של מרכז האנרגיה של מזרח הים התיכון ביוסטון-עליו להיות הפלטפורמה והעוגן הטכנולוגי והמימוני שיבטיח את היתכנות נתיבי האנרגיה ויבהיר לאירופאים שיש חלופות ממשיות, מערביות, יציבות ובטוחות שאינן עוברות דרך טורקיה.
• נכון יהיה לבחון מחדש נוכחות של סיוע טורקי אזרחי בעזה.
• חיוני שישראל תתחיל לעסוק אקטיבית בנושא, ולהתייחס אליו כמלחמה שאינה פחות חשובה מזו הצבאית. טורקיה אינה חדלה מלהזכיר אותה ולאיים, ובמקביל לחבל במאמצים לכינון סדר אזורי חדש.
• הגיע הזמן למערכה ישראלית-יש הרבה מה לעשות.

סא"ל עמית יגור כיהן בעבר כסגן ראש הזירה הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל, ובכיר במודיעין זרום הים.

השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?